פסק-דין בתיק ק"ג 7197-01-13

עניינו של פסק דין זה הינו הטענה המקדמית שהעלתה הנתבעת (להלן גם -" המדינה"), לפיה יש לדחות התביעה על הסף מחמת התיישנות.

ואלה העובדות הצריכות לעניינו:

1.      התובעים הם גמלאים של המדינה, והם עבדו בשירותה בתקופות שונות באזור יהודה ושומרון  ופרשו משירותם בתקופות שונות. התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעת בגין אי תשלום הפרשים של גילום מס הכנסה וביטוח לאומי (להלן - "תשלומי גילום") אשר לטענתם על המדינה לשלמם מכוח ההסכם אשר נחתם ביום 25/7/80 בין הנתבעת לבין ההסתדרות הכללית (להלן- "הסכם 80") , וכפרשנות שניתנה לו בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין ע"ע 59/10 מיכה בלום - מדינת ישראל, מיום 26.9.11  (להלן - "עניין בלום").

2.      על פי הסכם 80, זכאים היו התובעים, בין היתר, לקבל עם פרישתם מענק בגובה של "משכורת כוללת" לכל שנת עבודה באזור. על פי הסכם 80 הוגדרה "משכורת כוללת" כ - "משכורת קובעת, וכן ממוצע של כל התשלומים שניתנו לעובד במסגרת עבודתו בפועל באזורים בששת החודשים האחרונים לפי התעריף הנהוג שנקבע על ידי החשב הכללי ביום התשלום".

3.      במרוצת השנים, כללה המדינה במענק אשר שילמה לעובדיה שפרשו במסגרת הסכם 80, את החזרי ההוצאות עבור שיחות טלפון, הוצאות אש"ל, אגרת רישוי, ביטוח רכב והוצאות רכב לסוגיהן, במסגרת ה"משכורת הכוללת". אך לא את גילום מס ההכנסה וביטוח לאומי, בגין החזרי ההוצאות אלה.

4.      בפסק הדין  בענין פנחס לוי (דב"ע מח/ 20-2 מדינת ישראל - פנחס לוי,  פד"ע כ' 85)  נקבע לענין פרשנותו של הסכם 80, כי אין להכליל גילום ההוצאות במסגרת ה"משכורת הכוללת" (וכי ספק אם יש מקום לכך שהמדינה כוללת את ההוצאות עצמן בפועל בתחשיב זה) אולם רכיב "הוצאות הרכב הקבועות" אינו בגדר החזר הוצאות, ולפיכך יש לכלול אותו ואת גילומו ב"משכורת הכוללת".

לפיכך,  החלה הנתבעת להכליל אף את רכיב הגילום האמור בחישוב המשכורת הכוללת במסגרת מענק הפרישה.

5.   ביום 26/9/11 ניתן בבית הדין הארצי לעבודה פסק הדין בעניין בלום, שם נקבע כי  במסגרת מענק הפרישה ששילמה למר בלום, היה על המדינה להכליל בחישוב "המשכורת הכוללת" את תשלומי הגילום בגין רכיבי שיחות טלפון, הוצאות אש"ל, אגרת רישוי ביטוח והוצאות רכב משתנות- שהינם החזרי הוצאות, וזאת לנוכח העובדה כי  בפועל כללה המדינה  מיזמתה רכיבי הוצאות אלה עצמן  ב"משכורת הכוללת" ועל יסוד  בג"ץ 4838/03 קק"ל - ביה"ד הארצי לעבודה (פד"י נ"ט(5) 241, ממנו עולה כי גילום המס הולך אחרי הרכיב עצמו ותכליתו.

6.   לטענת התובעים, פסק דין בלום יצר הלכה חדשה, הפוכה לחלוטין מההלכה הקודמת, שנקבעה בעניין פנחס לוי, ושינויה של ההלכה כאמור מחייב כי המדינה תשלם לכל אחד מן התובעים את ההפרש שבין סכום תשלומי הגילום שנכלל במשכורתו הכוללת בפועל לבין סכום תשלומי הגילום המלא, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום המענק ועד לביצוע תשלום ההפרש בפועל.

7.      המדינה הגישה בקשה לדחות על הסף את תביעת התובעים מחמת התיישנות. לטענתה, תקופת ההתיישנות החלה על כל טענה ביחס למענק היא 7 שנים. תקופת ההתיישנות מתחילה לגבי כל תובע עם תשלום המענק. המדינה פרטה בטבלה את מועדי סיום תקופת ההתיישנות  ביחס לכל תובע, היינו בחלוף 7 השנים מיום קבלת המענק. בהתאם לטבלה זו, טוענת המדינה כי ביום הגשת התביעה, ה- 3.1.2013 התיישנה תביעתם של כל התובעים.

8.     בתגובת התובעים לבקשה לסילוק על הסף נטען, כי עילת התביעה לא התיישנה מהטעמים הבאים:

                 א.         עילת התביעה לא התיישנה שכן נוצרה רק עם מתן פסק הדין בעניין בלום - עד למתן פסק הדין בעניין בלום נהגה המדינה כאמור בפסק הדין בענין פנחס לוי שקבע את ההלכה בענין תשלומי הגילום. הגשת תביעה עד למתן פס"ד בענין בלום היתה בלתי אפשרית משום שלא היתה עילה נכון לאותו זמן, עילת תביעה הינה הכח לזכות בתביעה, קרי הפוטנציאל לזכות בה.

                 ב.         לחלופין התביעה לא התיישנה משום שהתקיימו הוראות סעיף 8 לחוק ההתישנות, שכן לתובעים לא היו ידועות העובדות המגבשות את העילה, עד למתן פסק הדין בעניין בלום.(כפי שהבהירו התובעים, ההבדל בין הטיעון לפי סעיף 6 לחוק ההתישנות לטיעון על פי סעיף 8 בו, הינו דק מן הדק)

                  ג.          לחלופין התביעה לא התיישנה שכן עובדותיה נודעו לתובעים רק עם מתן עדותה של הגב' צייגר מטעם המדינה בשנת 2008 (שנתנה במסגרת עניין בלום) והודאתה בכך שדעתה של המדינה שהסכם 80 מחייב את הכללת ההוצאות נשוא תשלומי הגילום במשכורת הכוללת, בניגוד לנפסק בעניין פנחס לוי.

                 ד.         הטעמים שעליהם עמד בית הדין האזורי בפסק הדין ב עניין וינצה מפי כב' השופטת נטע רות (עב' 5807/08 ס"ק 19865-12-10 ד"ר וינצה אדם- מדינת ישראל, ניתן ביום 24.1.2013) ובכללם: ההכרעה בפסק הדין בעניין בלום מחייבת את המדינה כלפי כל הגמלאים אשר כפופים להסכם 80 באשר היא פרשנות להסכם קיבוצי. עובדה זו יחד עם הצורך ליישם את עקרונות השיוויון ותום הלב, בהם מחוייבת המדינה ביתר שאת, מקימים מניעות בפני העלאת טענת התיישנות; הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בדבר העלאת טענת התיישנות ע"י המדינה מחייבות ישום סביר ותם לב, ובענניינו עקרונות השיוויון ותום הלב מחייבים כי המדינה לא תעלה טענת התיישנות, ומשהעלתה זאת יש לדחותה; את כל הטענות יש לראות בתוך המסגרת המצמצמת של דיני ההתיישנות במשפט הישראלי, לנוכח הזכות החוקתית של גישה לערכאות, ובמקרה דנן לא נפגע אף אינטרס המוגן ע"י דיני ההתיישנות, וגם אם ישנה פגיעה היא איננה עומדת אל מול הפגיעה בזכויותיהם של התובעים. 

9.     בתגובת המדינה לתגובת התובעים נטען כי עם תשלום המענק- ולא בעת מתן פסק הדין בענין בלום או עם הצהרתה של העדה מטעמה באותו ענין- קמה לתובעים עילת תביעה כמשמעותה בסעיף 6 לחוק ההתיישנות, וביחס לכל תובע החל מרוץ ההתיישנות עם תשלום המענק; סעיף 8 לחוק ההתיישנות אינו חל בענייננו, העובדות המהוות את עילת התובענה היו ידועות לתובעים עם תשלום המענק ולכן אז החל מרוץ ההתיישנות; פסק הדין בעניין בלום אינו בגדר עובדה אלא הלכה שיפוטית חדשה בדבר פרשנות הסכם 80, ואין בה משום עיכוב מרוץ ההתיישנות;  בשונה מפסיקות שנתנו בעניינים דומים , האופן שבו התנהלה המדינה במקרה זה לא יצר הסתמכות אצל התובעים לפיה המדינה ויתרה על טענת התיישנות; אין במקרה זה נסיבות חריגות המצדיקות דחיית טענת ההתיישנות עקב חוסר תום לב; על פסק הדין בעניין וינצה הוגש ערעור שתלוי ועומד בפני בית הדין הארצי, ומכל מקום יש לאבחן את האמור שם מענייננו מפני שהנסיבות שם אינן מתקיימות כאן; החל משנת 2004 שונתה הנחיית היועמ"ש באופן שכיום ככלל על המדינה לטעון טענת התיישנות, יישומה של ההנחיה במקרה דנן הינו סביר ואין מקום להתערבותו של בית הדין לגביו.  

דיון והכרעה

10. נקדים ונאמר, כי הסעד של סילוק על הסף ניתן ביד קמוצה ובמשורה על ידי בתי המשפט ובבתי הדין לעבודה "קצרה המשורה עוד יותר" (דב"ע מד/15-3 אפנר נ' מפעלי הדסה לחינוך עבודה ארצי, כרך כ(2) 242 ; דב"ע נא/31-3 חיפה כימיקלים נ' אברהם רמי כלפון פד"ע כב 518). מגמתם של בתי משפט בכלל ובתי הדין לעבודה בפרט, לברר ולהכריע בתובענה לגופם של דברים על פני סילוקה על הסף במטרה לאפשר לתובע להביא את עניינו לדיון ולממש זכות משפטית. (ע"ע 1637/04 קרשון נ' קריכלי (ניתן ביום 9.5.05).

11. עם זאת , מקובלנו כי כאשר טענת התיישנות אינה נסמכת על טיעונים עובדתיים, אלא משפטיים בלבד, אין מניעה להכריע בה כבר בשלב המקדמי.  ר' דברי כבוד השופט י' עמית בע"א 2919/07 מדינת ישראל - הועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל (19.9.2010) (בפסקה 26):